החלטה בתיק עמ"ת 50334-07-12

1.         לפניי ערר המדינה על החלטת בית-משפט השלום בירושלים (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) בתיק מ"ת 35831-05-12, מיום 25.7.12, לפיה שוחרר המשיב ממעצר לחלופת מעצר בבית אמו, בתנאי "מעצר בית מלא".

2.         ביום 29.5.12 הוגש נגד המשיב בבית-משפט קמא כתב-אישום, אשר ייחס לו, בשלושה אישומים, ביצוען של העבירות שלהלן: גרימת חבלה חמורה, איומים (שתי עבירות), תקיפה הגורמת חבלה של ממש, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין. על-פי עובדות האישום הראשון, במהלך עימות שנתגלע בין המשיב לבין המתלונן ביום 10.5.12, על-רקע חשד שהתעורר בלבו של המשיב לפיו המתלונן פגע בבת משפחתו, תפס המשיב את המתלונן והלם בעוצמה, במכת אגרוף, בעינו. בהמשך, הצטרפו למעשה התקיפה שלושה צעירים נוספים, והמשיב והאחרים תקפו את המתלונן בכל חלקי גופו, עד שנפל על הרצפה. גם בעת שהמתלונן היה שרוע על הארץ, המשיכו המשיב והאחרים לבעוט בו, והמשיב אף הלם בפניו באגרופים. המתלונן נמלט מהזירה, הסתגר בדירתו והזעיק הן את המשטרה והן את אחיו. כאשר אחיו של המתלונן התקרבו לעבר המשיב, רץ האחרון לעברם כשהוא מנופף בידו בבקבוק; והוא וחלק מחבריו אף החלו להכות את האחים. בסמוך לכך, הגיעו ניידות משטרה למקום, והמשיב וחבריו נמלטו מהזירה. כתוצאה מתקיפת המשיב את המתלונן, נגרמו למתלונן שבר בעצמות ארובת העין, חבלות בעין ושטפי דם. הוא נזקק לטיפול רפואי מורכב של קיבוע עצמות ארובת העין באמצעות ברגים. על-פי העובדות הנטענות באישום השני, ביום 12.5.12, יומיים לאחר האירוע הנדון באישום הראשון, בבריכת שחיה במעלה-אדומים, תקף המשיב מתלונן אחר, לאחר שהאחרון התיז על חברו משקה, ופגע בטעות במשיב. למרות שהמתלונן טען, כי הדבר נעשה ללא כוונה, התקרב המשיב לעברו, אחז בידו הימנית של המתלונן, ובידו השנייה לפת את צווארו וחנק אותו. המתלונן הדף את המשיב, ובתגובה ניגש האחרון לצידנית שהובאה למקום על-ידו ועל-ידי חבריו, נטל ממנה סכין, שאורך להבה כ-20 ס"מ, והתקרב חזרה לעבר המתלונן כשהוא מנופף בסכין. לאחר שעוברים ושבים הפרידו בין השניים, אף איים המשיב על המתלונן "חכה, אנחנו עוד נגיע אליך לבית, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק".

3.         המשיב הוא יליד 1990 ולחובתו שתי עבירות קודמות, האחת - בבית-משפט השלום לנוער מחודש יוני 2010 בעבירה על פקודת זכויות יוצרים, והשנייה - מיום 1.1.12, בעבירה של החזקת סם מסוג חשיש במשקל 14.5 גרם לצריכה עצמית, שבעטייה נידון למאסר על-תנאי ולחתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה. בעת ביצוע העבירות הנדונות היה תלוי ועומד נגד המשיב כתב-אישום בבית-משפט השלום בירושלים בת"פ 53571-07-10, שבו הואשם, בגין אירוע שהתרחש ביום 13.6.09, בעבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות והפרעה לשוטרים בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען, תקף המשיב מתלונן נוסף וגרם לשבר בידו ולחבלה בעין שמאל, וכאשר שוטרים הוזעקו למקום וניסו לעצרו, דחף המשיב את אחד השוטרים ונתן לו מכות אגרוף בחזה, ובהמשך אף תקף שוטר נוסף בכך שבעט בחזקה בבטנו.

4.         בגין האירועים הנדונים בת"פ 35824-05-12, עתרה העוררת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון הראשון בבקשה למעצר עד תום ההליכים, שהתקיים ביום 21.5.12, לא חלקה באת-כוחו דאז של המשיב (עו"ד ח' רייזמן), על קיומן של ראיות לכאורה לביסוס האישומים, אך עתרה להזמנת תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר. ב"כ העוררת לא התנגד להזמנת התסקיר. בהחלטה שניתנה באותו מעמד, הורה בית-משפט קמא (כב' השופטת ח' מאק-קלמנוביץ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, משהגיע לכלל מסקנה, כי נשקפת מהמשיב מסוכנות לביטחון הציבור. בית-המשפט קבע בהחלטתו, כי לא מצא לנכון להזמין תסקיר מעצר, הן משום שנסיבות המקרה אינן מצדיקות נקיטת חלופת מעצר, והן מחמת העומס המוטל על שירות המבחן בהזמנת תסקירים.

5.         ערר שהוגש על-ידי המשיב בתיק עמ"ת 24892-06-12, נתקבל -ידי בית-משפט זה (כב' השופט א' דראל), אשר ציין בהחלטתו מיום 19.6.12, כי לא היה מקום לדחות על הסף את בקשתו של המשיב להזמין תסקיר מעצר, ובפרט כאשר המדינה הסכימה לכך.

6.         בעקבות ההחלטה בערר, הוגש לבית-משפט קמא ביום 9.7.12 תסקיר מעצר. מתסקיר המעצר עולה כי המשיב, שהנו כאמור בן 22, סובל ממחלת סכרת נעורים. משפחת המוצא של המשיב מונה זוג הורים גרושים וחמישה ילדים. המשיב אובחן בילדותו כסובל מהפרעות קשב וריכוז, וסיים אחת-עשרה שנות לימוד. בגיל שתיים-עשרה, על-רקע משברים משפחתיים ואישיים, הוא שולב במסגרת חוץ-ביתית בפנימיה בירושלים, שם שהה במשך כארבע שנים. בשנים האחרונות עבד המשיב בהובלות, יחד עם אביו ושניים מאחיו, ועובר למעצרו התגורר בבית האב. בשיחתו עם קצינת המבחן ציין המשיב, כי הוא נוהג לשתות אלכוהול בכמויות גדולות בסופי שבוע, ועל-רקע זה אף "מאבד שליטה", וכן הוסיף כי כאשר נקלע לסיטואציות של עימותים עם אחרים, הוא מתקשה לשלוט בדחפים ובתסכולים. קצינת המבחן התרשמה, כי המשיב מגלה תובנה למצבו ולקשייו, ואף מפגין מוטיבציה לטפל בבעיות האלימות והשתייה. לנוכח ההתרשמות, כי קיימים קווים אלימים באישיותו של המשיב, כי הוא בעל סף תסכול נמוך, ובמצבי לחץ נוהג באימפולסיביות ובאלימות, וכי אובדן השליטה נובע, בין-השאר, משתיית אלכוהול בכמויות מופרזות - העריכה קצינת המבחן, כי הסיכון הנשקף מהמשיב לביטחון הציבור הוא בדרגה גבוהה. יחד-זאת, מצאה קצינת המבחן, כי לנוכח התובנה של המשיב למצבו, והמוטיבציה שגילה לטיפול בבעיותיו, ניתן לשחררו בערובה בתנאי "מעצר-בית", באופן שישהה כשבועיים בחודש בבית אביו בירושלים, ושבועיים - בבית אמו ובן-זוגה במבשרת-ציון. הטעם לכך היה, שהאם ובן-זוגה עובדים במשך כשבועיים בחודש בשעות הבוקר, ושאביו של המשיב הנו אדם חולני אשר יתקשה לפקח על המשיב באופן רציף. עוד צוין בתסקיר, כי כחלק מתנאי השחרור בערובה, יוטל "צו פיקוח מעצרים" לתקופה של חצי שנה, שבמסגרתו ישולב המשיב בטיפול על-פי צרכיו, וייבחנו אפשרויות שילובו במסגרות טיפוליות מתאימות מחוץ לשירות המבחן.

7.         בדיון שהתקיים בבית-משפט קמא ביום 25.7.12, לאחר הגשת תסקיר המעצר, עתר המשיב לחלופת המעצר המוצעת על-ידי שירות המבחן. המדינה התנגדה לשחרורו של המשיב לחלופת המעצר, הואיל ולא הוצעו בתסקיר מסגרות טיפוליות קונקרטיות, שיש בהן כדי להפיג את המסוכנות המוגברת הנשקפת מהמשיב, אשר הוערכה על-ידי שירות המבחן בדרגה גבוהה.

            בתכוף לאחר שמיעת הטיעונים, ניתנה במעמד הצדדים החלטה המורה על המשך מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים. בית-המשפט (כב' השופטת מאק-קלמנוביץ) ציין, כי קיים קושי בכך שהחלופה המוצעת מצריכה מעבר תכוף בין שני בתים שונים ומפקחים שונים, וכי הדבר עלול לגרום לבלבול ויתכן אף לשימוש לרעה, בחוסר הבהירות היכן אמור המשיב להימצא בכל זמן נתון. קושי נוסף ומשמעותי יותר, מצא בית-משפט קמא בהמלצת שירות המבחן, לפיה המשיב יתלווה למפקחים לסידורים מחוץ לבית. בהקשר זה ציין בית-משפט קמא:   "משמעות הדבר היא, כי המשיב יוכל להסתובב באופן חופשי במקומות שונים, כולל במקומות שבהם נמצאים אנשים רבים ושבהם קיימים לחצים שונים, כגון קופת-חולים, חנויות וכדומה. באותם מקומות עלולות להתלקח סיטואציות שיביאו לאלימות מצד המשיב על רקע נושאים כמו המתנה בתור, קושי רפואי וכיוצ"ב. אין מדובר בחששות בעלמא, שכן אלו בדיוק סוג המעשים המתוארים בכתב האישום נגד המשיב. אמנם המשיב אמור להיות בפיקוח של מפקחים, אולם לא ברור כיצד יוכלו המפקחים לסייע אם יתעוררו מצבים מסוג זה ואם המשיב ייקלע לסכסוך או למריבה עם אדם כלשהו". עוד ציין בית-משפט קמא בהחלטתו, כי במהלך הדיון ביקש את התייחסותו של ב"כ המשיב לנושא זה, וכי התשובה שניתנה היא שהמשיב לא יוכל להיות בבית אביו אם לא יאפשרו לו יציאות אלו. על-רקע האמור, קבע בית-משפט קמא כי לא הוצעה חלופת מעצר המאיינת את המסוכנות הנשקפת מהמשיב, ובנסיבות אלה הורה על מעצרו עד לתום ההליכים.

            עם סיום שימוע ההחלטה, הודיע ב"כ המשיב לבית-משפט קמא, כי הוא מציע חלופת מעצר אחרת, לפיה המשיב ישהה בכל שעות היממה בבית אמו, זאת בפיקוח האם ובן-זוגה, ובהיעדרם - בפיקוח אביו. ב"כ העוררת התנגד למוצע, בציינו כי האב אינו מפקח ראוי, שכן בתקופה שבה בוצעו העבירות דנן התגורר המשיב בבית האב, והאחרון לא הבחין בצורך לרסן את התנהגותו. לאור הודעת ב"כ המשיב, החליט בית-משפט קמא לשנות את החלטתו האחרונה וקבע כי החלופה המוצעת מאפשרת פיקוח הדוק ומתמיד יותר. על-כן, הורה על שחרורו של המשיב בערובה, בתנאי "מעצר בית" מלא, בבית האם, בפיקוח אחד מהמפקחים הנ"ל.

8.         בהודעת הערר טוענת המדינה, כי נוכח דרגת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמשיב לביטחון הציבור, חלופת המעצר שנקבעה אינה הולמת, זאת בפרט כאשר המשיב זקוק לטיפול בנושא ריסון התנהגותו האלימה ונטייתו לשתות אלכוהול בכמויות מופרזות, ושירות המבחן טרם הציע תכנית קונקרטית בעניין זה. במהלך הטיעונים בעל-פה הוסיף והדגיש ב"כ העוררת, כי כל עוד לא הוצגה בתסקיר תכנית טיפול קונקרטית למשיב, לא היה מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר. ב"כ המשיב גורס, כי לא נפל פגם בהחלטת בית-משפט קמא, שנסמכה על הערכה מקצועית של שירות המבחן, לשחרר את המשיב בערובה בתנאי "מעצר-בית". הוא לא שלל את הצורך במתן טיפול שיקומי, אך הבהיר, כי טיפול זה אמור להינתן במהלך צו פיקוח המעצרים.

9.         בטרם תינתן החלטה לגופו של הערר, החלטתי להזמין משירות המבחן תסקיר מעצר משלים. כאמור, שירות המבחן חיווה דעתו, כי רמת המסוכנות הנשקפת מהמשיב להישנות מעשים דומים הנה גבוהה, וכי המשיב אף זקוק לטיפול; אך סבר כי ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר של "מעצר בית", זאת בצד הטלת צו פיקוח מעצרים, שבמסגרתו תיבחנה אפשרויות שילובו של המשיב במסגרות טיפוליות מתאימות מחוץ לשירות המבחן. כפי שצויין, העוררת גורסת, כי ככל שהמשיב זקוק לטיפול, ניתן להפנותו למסגרת שיקומית סגורה; וכי מכל  מקום, אין לשחררו לחלופת מעצר ללא כל תוכנית טיפולית שיקומית קונקרטית. הסניגור סבר, כאמור, כי ניתן להכין את התוכנית הטיפולית אגב השחרור בערובה.

על-רקע המחלוקת האמורה, ובכדי שיובאו לפניי מכלול הנתונים הרלבנטיים להכרעה בערר, מתבקש שירות המבחן להכין תסקיר מעצר משלים בגדרו של הערר. שירות המבחן מתבקש להתייחס בתסקיר המשלים לחלופת המעצר של "מעצר בית" בבית אמו של המשיב, בפיקוח של האם ובן זוגה, ובהיעדרם מן הבית - בפיקוח האב (חלופה שהוצעה לראשונה בבית-משפט קמא). על שירות המבחן לשוחח עם שלושת המפקחים בעניין החלופה האמורה (בכדי לוודא שהיא לא מעוררת קשיים על-רקע גירושי ההורים). כן יתייחס שירות המבחן בתסקיר המשלים להליך הטיפולי שהמשיב נזקק לו לצורך הפגת הסיכון הנשקף ממנו בתחומי האלימות ושתיית האלכוהול, בין במסגרת סגורה ובין במסגרת פתוחה. בהקשר זה מתבקש שירות המבחן לפרט מה התכנית הטיפולית הקונקרטית המוצעת בעניינו של המשיב במסגרת שחרורו לחלופת מעצר.

10.       תסקיר המעצר המשלים יוגש על-ידי שירות המבחן לבית-משפט זה עד ליום 5.8.12.

            ההחלטה בדבר מעצרו של המשיב נותרת בעינה, עד למתן החלטה סופית בערר.

            המשך הדיון בערר יתקיים לפניי ביום 6.8.12 בשעה 9:00.

            להזמין את המשיב באמצעות שב"ס.

            לשלוח ההחלטה בפקסימיליה לשירות המבחן, ולוודא טלפונית קבלתה.

ניתנה היום,  י' אב תשע"ב, 29 ביולי 2012, במעמד ב"כ הצדדים והמשיב. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: